כיצד היינו רוצים שיטפלו, או לא יטפלו בנו, היה ונגיע למצב של אי כשרות לקבל החלטות רפואיות, כלכליות ויומיומיות? החוק מאפשר כיום לכל אדם להפקיד לא רק צוואה, אלא גם הנחיות לטיפול הרצוי בו ולדרך שבה הוא מעדיף לסיים את חייו. ניתן אף למנות אדם שיקבל את ההחלטות במקומנו, אם וכאשר. 

העיסוק בזה, באופן טבעי, הוא לא פשוט מנטלית לאדם ולקרוביו. הוא גם מצריך מחשבה רבה, התייעצויות ושיעורי בית. אבל לכשתגיע הסיטואציה המורכבת, לפחות תהיה תשתית לקבלת החלטות באופן שהכי קרוב לצרכים ולרצונות, כפי שהאדם עצמו הביע אותם בשעת צלילות. לא פעם, הימצאותם של מסמכים מהסוג היא בגדר הקלה עצומה לבני המשפחה, וגם דרך לחסוך התנגדויות, סכסוכים, קרע בין אחים ושאר אירועי קיצון.   

התחום כולו חדש יחסית בהוויה הישראלית. מקורו בתיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מאפריל 2017. המחוקק הכיר בבעייתיות הקיימת בכך שלאדם בלתי כשיר (ש"אינו מבין בדבר", בלשון החוק) ממנה בית משפט אפוטרופוס באופן שלאו דווקא תואם את צרכיו ורצונותיו, או הולם את טיב היחסים. בין בני זוג בסכסוך, למשל, עלול להיווצר ניגוד עניינים מובהק וחשש לניצול בידי הצד החזק. בעיה נוספת היא שגם אם מונה האדם המתאים, הוא ייתקל בדרך כלל בחומות של ביורוקרטיה.