אז כמה כסף צריך לפרישה?
אז נשאלת השאלה, כמה כסף צריך לפרישה?
בחישוב פשוט כל אחד מאיתנו אמור לחיות לפחות שניים וחצי עשורים מגיל פרישה ועד לסוף ימיו, כאשר המין היפה והחזק יותר חי עוד חצי עשור יותר. לכן, בעולם התכנון הפיננסי ובעולם תכנון הפרישה, נהוג לתכנן את חייו של גבר עד לפחות גיל 90 וחיי אישה עד גיל 95.
ברמת המחירים של היום, עם כל ההוצאות ושמירה רמת חיים נאותה, אנחנו לוקחים כהנחת יסוד מחיה בעלות של לפחות 20 אלף ש"ח בחודש (לפחות). לשנה זה אומר 240 אלף ולעשרים שנה זה יוצא 4,800,000 ש"ח.
אז נכון, יש ביטוח לאומי ויש את קצבת הפנסיה מהעבודה, אבל איך שלא תהפכו את זה, עדיין חסרים פה 2-3 מיליון ש"ח כדי להשלים את כמות הכסף שצריך… וזה עוד מבלי לקחת בחשבון את רמת המחירים בעוד 20 או 30 שנה, שעל פי כל ההערכות ולפי קצב השינויים היום, אמורה פחות או יותר להכפיל את עצמה (חישבו כמה עלתה לכם פחית קולה לפני עשרים שנה)
זה נשמע הרבה..אפילו מפחיד וזה אכן צריך להפחיד – כי מי שלא יתחיל לנהל את החסכונות שלו בצורה חכמה ימצא את עצמו מהר מאוד בלי אמצעים למחייה בסיסית. אבל החדשות הטובות הן שממש לא צריך להתעשר או "להביא את המכה" כדי להגיע לסכומים האלה, גם משק בית ממעמד בינוני עם הכנסות ממוצעות, יכול להגיע לסכומים האלה בניהול נכון של החסכונות לטווח ארוך (פנסיוני ונזיל)
איך עושים זאת?
צריך להבין שני דברים בסיסיים. כיום בארץ יש שתי אוכלוסיות אשר שונות בתכלית זו מזו מבחינת האמצעים שיהיו להם בשנות הפרישה. האוכלוסייה הראשונה, אלו בעיקר שכבות הגיל המבוגרות יותר שנהנות מפנסיות תקציביות וותיקות, אשר בקצרה, לאורך השנים צברו זכויות והיום נהנים מפנסיה חודשית שלרוב מספיקה לשמר את רמת החיים שלהם. נכון לישראל של 2016 רוב הפורשים נמצאים בקבוצה הזו.
אך מצד שני, בני שכבות הגיל הצעירות יותר שכבר לא זכו להנות מפנסיות תקציביות וותיקות, חוסכים לפנסיה שלכם מההפרשות החודשיות מתוך ההכנסה שלהם. לעומת הוותיקות והתקציביות שם למעשה החוסך צבר זכויות, בפנסיות החדשות החוסך צובר כסף.
זוהי האבחנה בגדול, מבלי להלאות בפרטים הקטנים. נכון להיום בישראל יש רק כ-20 אלף פנסיונרים עם פנסיה חדשה כאשר כל השאר שייכים לקטגוריה הראשונה. אך מה יהיה בעוד עשר ועשרים שנה? מס' הפורשים עם פנסיות חדשות יגדל למאות אלפים, ואז תתגלה הבעיה האמיתית. לפנסיונרים העתידיים פשוט לא יהיה מספיק כסף, והם יצטרכו לצאת לעבוד או להסתמך על הילדים שלהם.
דבר בסיסי נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא סביבת הריבית האפסית שקיימת כבר כמה שנים ותימשך עוד כמה שנים טובות. מה שמקשה מאוד על החוסכים לייצר תשואה על החסכונות שלהם, כולל אלו שחוסכים בקרנות הפנסיה החדשות.
אז בתנאים אלו, איך ניתן היום להבטיח שהחסכונות שלנו יספקו אותנו כיאות בשנות הפרישה שלנו?
ראשית, צריך להבין ולהפנים שחייבים לחסוך, במיוחד החב'רה הצעירים שהראש שלהם לא כ"כ בעניין הזה, ולרוב הם מתעוררים מאוחר מידי. זה תפקידם של ההורים לחנך את הדור הצעיר שחיסכון לפרישה צריך להתחיל כמה שיותר מוקדם, אם כמה שזה נשמע מצחיק, כדי להחיל לחשוב על זה אפילו מגיל 18.
שנית, צריך להפנים דבר נוסף, מכיוון שקרנות הפנסיה החדשות משקיעות בשוק ההון, ומכיוון שהריבית היא אפסית, גם המרכיב הסולידי (קרי, השקעה באג"ח) מייצר תשואה מאוד מאוד נמוכה. לכן, אין ברירה לחוסך שרוצה שהכסף שלו יעבוד, מאשר לקחת יותר סיכון ולהשקיע יותר באפיק מנייתי שעוד יכול לייצר תשואה לעומת המרכיב האג"חי, וככל שהחוסך צעיר יותר, כך יש יותר הגיון בחשיפה גדולה יותר לאפיק המניות.
שלישית, ישנה קונספציה שצריך לשבור. גם החוסכים המבוגרים יותר צריכים להפנים שהסיכון האמיתי הוא לא בחשיפה לאפיק מנייתי, אלא בהיצמדות לא רציונאלית לאפיק הסולידי שלא מייצר תשואה, והלכה למעשה שוחק את ערך הכסף.
על מנת להמחיש זאת טוב יותר, בואו ניקח לדוגמה תיאור מקרה:
אישה בת 60, האם מסוכן יותר מבחינתה להיות עם 50% מניות או 0% מניות?
בואו נניח שיש ברשותה כרגע פיקדון בבנק בסך 2 מיליון שקלים, וכדי לספק את מחייתה היא צריכה סכום של 10,000 שקלים מידי חודש, אותו היא מושכת מתוך הפיקדון (בינינו, במחירים של היום' זה ממש לא סכום גבוה).במידה והיא שומרת את הכסף שלה בפיקדון בבנק (שנותן ריבית שואפת לאפס) ללא השקעה במניות, תוך כ-15 שנה הכסף ייגמר ולא יישאר לה ממה לחיות.
10,000 ש"ח *12חודשים * 15 שנה = 1,800,000
זה בתיאוריה, אם ניקח בחשבון שהמחירים גם מעט עולים נגיע למסקנה שתוך פחות מ- 15 שנה הכסף ייגמר. כשהכסף ייגמר היא תאלץ למכור את הבית או להסתמך על הילדים, במידה והם לא יהיו מסוגלים לתמוך בה – היא תהייה בבעיה אמיתית.
מנגד, במידה והייתה משקיעה את כספה בחוכמה והייתה משיגה תשואה שנתית של 5% על הכסף – אזי הרווח שלה היה 100,000 שקלים בשנה, וזה מוביל לשתי תוצאות חיוביות :
- היא יכולה לחיות בכיף עד 120 ואין סכנה שהכסף ייגמר.
- היא תשאיר ליקירים שלה הרבה יותר כסף שהיא תלך לעולמה.
אבל יש בעיה :בשביל להשיג את אותם 5% צריך לקחת הרבה יותר סיכונים, כי באג"ח מדינה או פיקדון בבנק לא משיגים תשואה כזו. למרות שאם מפרקים לגורמים את המילה סיכון, מבינים שיש לא פחות סיכון בלהצמד לפיקדון בבנק עם תשואה אפסית. מה גם שלאישה בת 60, עדיין יש עוד 25-30 שנה לחיות, ואת רוב הכסף שלה היא תצטרך בגיל 80 פלוס – כך שרוב הכסף שלה אמור להיות מושקע לטווח ארוך, ובטווחים ארוכים, כדאי לקחת חשיפה גדולה יותר לאפיק המנייתי.
אז מה האפשרויות של אותה אישה בסופו של דבר?
- לא לקחת סיכונים ושהכסף ייגמר בוודאות של 100% בגיל 75.
- לבנות תוכנית פעולה ולבצע התאמות
אז איך מגיעים ליעד כזה?
בדוגמה שלנו דיברנו על פוטנציאל תשואה של 5% בשנה. שימו לב, מדובר על פוטנציאל, כי אף אחד לא נביא ואין מי שיודע בדיוק מה יעשו השווקים אבל מה שכן בטוח זה שפיקדון בבנק לא יניב לכם תשואה של 5% .
די ברור שאף אחד לא רוצה להגיע למצב בו הכסף שלו נגמר, אך מצד שני לא תמצאו מישהו שיגיד שהוא לא שונא סיכון. היום, יותר מתמיד, קיים צורך קיומי אמיתי בפנייה לאיש מקצוע, אם זה מתכנן פיננסי או מתכנן פרישה, כדי שיכין יחד אתכם תוכנית פעולה שתתאים למידותיכם ותקח בחשבון את הצרכים והיעדים שלכם, ואת רמת הסיכון שאתם מסוגלים לחיות איתה.
במידה והחלטתם שאתם יכולים לחיות עם רמת הסיכון שהוצגה בפניכם ואתם מוציאים את התכנית אל הפועל, חשוב מאוד פעם בשנה לקבוע פגישה עם המתכנן הפיננסי שלכם ולבדוק האם אתם עדיין על המסלול הנכון בדרך להגשמת החלומות שלכם.
זקוקים לייעוץ פנסיוני או לייעוץ פרישה? השאירו פרטים ואנחנו נדאג שיצרו איתכם קשר מס' אנשי מקצוע מובחרים
